[המשך מהודעה קודמת 👆 ] ועוד חברים נוספים וטובים שנתנו יד ברגע האמת. היום בבוקר, אחרי הנס הגדול הזה, התייצבתי בבית הכנסת לברכת הגומל. אני…

[המשך מהודעה קודמת 👆 ] ועוד חברים נוספים וטובים שנתנו יד ברגע האמת. היום בבוקר, אחרי הנס הגדול הזה, התייצבתי בבית הכנסת לברכת הגומל. אני…

[המשך מהודעה קודמת 👆 ] ועוד חברים נוספים וטובים שנתנו יד ברגע האמת. היום בבוקר, אחרי הנס הגדול הזה, התייצבתי בבית הכנסת לברכת הגומל. אני לא אדם דתי, אבל אני מאמין בדרכי שלי. באופן אקראי לחלוטין, הקריאה בבית הכנסת הייתה בפרשת דברים, פרק ל”ג, פסוק כ”ו: ”אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן, רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ, וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים.“ קראתי את הפסוק, עצרתי, והצטמררתי יחד עם כל יתר המתפללים שהכירו את הסיפור. אחרי כל מה שעברנו – הפחד, ההסתערות, וההבנה כמה דק היה הגבול בין חיים למוות – לעמוד דווקא מול המילים האלה היה רגע שקשה להסביר. אני לא יודע אם זו השגחה, צירוף מקרים, או פשוט רגע שקיבל משמעות עמוק…